מיכאלה

היום לפני 18 שנים החליטו גורמי הטבע והגורל להפקיע לי חתיכת גלקסיה שלמה מהלב

וכמו בביוקרטיה אנושית הם עשו זאת בחוסר תאום מוחלט עם מעיין האבהות שבאופן פנטומלי המשיך לו לנבוע בחוסר מודעות

וזה מפחיד איך במרחק השנים הזכרונות כמו בסרט ישן מתחילים להופיע בשחור ולבן והריחות בטעם וניל מעושן

אני מלטף לאהובתי מתוך שינה את הבטן כאילו רוצה לגעת רק לשניה במחולל החיים ובקסם שבו הם נוצרו והיא מחייכת אלי בהבנה

וככל שסרט הזכרונות הופך למעומעם יותר כך הופך זרם ההחמצה לחי בועט וצבעוני חורך כמו סכין מלובנת

ברוב הימים השגרה מאפילה שטויות היום היום מטשטשות את הצלקת שזולגת לה על הכר

ובימים שכאלו אני כאילו מקשיב כאילו נושם כאילו חי אבל תבינו אני לא ממש אתכם

“Missing you comes in waves, tonight I’m drowning”