לבד

לבד

טרסות של אבנים משוננות

עוטפות מטעים של זיתים

מרוצפות בעשבים שוטים

בכלניות אדומות פראיות

ובאוויר ריח כבד של זבל שרוף

המהמורות שבכביש

הופכות את הנסיעה בג׳יפ

לסוג של עיוות מתמשך

קרני השמש של הזריחה

מבצבצות מידי פעם

ברווח שבין הקסדה

למשקפי האבק

דברים שאין להם הסבר

כמו חמור קשור לעץ בודד

או גל אבנים מפוייח

כבר לא מפריעים להגיון שבעין

ועייפות הלילה

ממזגת בין המציאות לחלום

פיצוץ אדיר

ממתג בחזרה לעולם צבעוני

ומבעד לציפצוף הקבוע

שנחרט לו באוזן

שומע את מספר שתים

צורח שנתקלנו

פורקים לימין

לעבר פטריית עשן גדולה

שמרחפת

בזמן שזבובונים מעופרת

מזמזמים מסביבנו

הגוף נצמד לקרקע

בהתאמה מושלמת

כשכל אבן קטנה הופכת לקיר

בכח של אינסטינקט שמנוגד להגיון

ולכוח הכבידה

הראש מתרומם

מנסה לאתר את מקור הרשף

בתמצית הרגע היקומי הזה

די מקנא

בחיפושית כתומה

שנמצאת במרחק שני ס״מ מהאף

מרוחה על קנה קש עבש

היא כנראה תחייה עוד הרבה שנים

אחרי שהארוע הזה יגמר

״אני מדלג״ צורח

למרות שהתכוונתי שלא

והדילוג במעלה הטרסה

מקדם אותי אך במעט

בזווית העין מבין

שנשארתי לבד

גלגול לשמאל

עץ זית עתיק, שחור עגול במרכזו

מהאדמה עולה ריח של שתן

שאריות של מדורה ישנה

שקט מעורבב בצעקות בערבית

מבין לקוצים

מבחין בכתם של אנשים מזוקנים

עשב נרמס

רוח קלה

בודק את מצב הנצרה בהחרש

ומעביר לאוטומט

בתנועה איטית של זיקית זקנה

הברך מתמזגת לגזע הישן והמפותל

ריחוף כוונות משחרר צרורות של אור

שוב פעם ציפצוף קבוע באוזן

וקצה קנה לוהט באדום מעושן

שקט

גניחה מרוחקת

טרטור של מנוע מקרטע בסרק

נעירה של חמור

וזמזום של מכשיר קשר

לא זז

יובש בפה

אגל של זיעה

פעימות הלב חודרות את החרסינה

נמלים מטפסות במעלה הצוואר

הנשימה מסתדרת

ואיתה המחשבה

מתדרדר לאחור

לכיוון המנוע שדמם

בכדי למצא שמספר שתים

הפך בינתיים לשלולית ברזל של עצמו

מאז

לא כל כך סובל טרסות עם עצי זית

חמורים קשורים

וריח של שתן וזבל שרוף

ומאז

מתעורר בחנק

מתוך חלום על זבובוני עופרת

שנושאים אותי אל השמש

״עוד סיפור דמיוני לספר הדמיוני״