שבר

איך לעזאזל

מרגיש

כאן זר

דור שמיני

של גרגרי ארץ

ששזורים בדם

שורשים שמגיעים

עד אמצע התבור

וחלומות על

ענני ירדן

אזורים מסויימים

מצולקים בכחול ולבן

חברים מהגן

עמיתים מההייטק

בית בירוק אדמדם

ובת באדמה

ולמרות כל זאת

מרגיש לא שייך

כמו ייסוד

נמהל בשיטפון

נמס בנוזל

ניתך בסגסוגת

בטל בשישים

דולפין כחלחל

בלהקת ברבורים

ותחושת הזרות קשה

אי שייכות פנימית

שמנטרלת את

המכנה המשותף

העדין

שכינס

ואיחד

וליטף

וקידש

אותנו לשורה

וכבר לא כל כך

אכפת

ולא צופה

ולא מצביע

ולא מתעניין

אפאטי

חושב על ארץ אחרת

שלא קיימת

מרגיש תלוש מעצמי

וזה כואב

כמו לב

שהושתל

בתודעה

של גוף

אחר

“United we stand, divided we fall."