ורוד

מכה ישירה לחזה

זה התאור היחידי שיכול לתאר

את מה שהרגשתי בביקור האחרון

אצל אבא של נטעלי בבית הקברות

בכפר של שמריהו

אני לא חובב גדול של בתי קברות

אבל ככל שהשנים עוברות

הביקורים הופכים להיות תכופים יותר

בעקרון הקונספט של ימי זיכרון חכם

ולא ברור לי למה

בשבילי באופן אישי זה לא עובד

אני חי את זיכרון האהובים שלי בכל רגע ורגע

ושם בין עטיפות הצלופן והזרים היבשים

לבין פחוני הנרות הריקים והחלודים

לאבנים הקטנות שחותמות את דמותן

לצמחים שמתפרעים ושקט ברוח קלילה

שם

על קבר חדש יחסית

עמדה אבן קטנה שכתבה ילדה לאמא

אין דבר יותר טהור מזה

ואין דבר שקורע את הלב יותר

מילדה שמתגעגעת לאמא שלה

והלב זולג והדמעות איתן