אמא הלכה

למה זה כל כך מסובך

ולא יכול להיות פשוט

המסלול די הוגדר מראש

למרות חוסר הוודאות

ובתוך מבוך הקריסטל

ואוסף המראות האין סופי

מנסה להבחין איזו מהדמויות

זה אני

וכמו במסלול המראה

התמונות מאיצות והופכות לאבקה

עטופות ברקמה אנושית ודממה

ויד חזקה שנשלפת לעברך

מנסה לשלוף מהקשת את דמותך

כולם מסביבך כבר מבינים שאת אור

ואת מבינה זאת רק במחשבה לאחור

מחייכת קלות, בחצי פה

רוצה להגיד, תעצרו

יש לי עוד הרבה

אבל הענן מתבייש

שותק

ולא עונה

״אמא אף פעם לא משאירה את ילדיה לבד, גם כשהיא רחוקה מהם".

פתגם עממי