חלולה

רק לא קו אחד היא התחננה לאלוהים אין כבר נדר שהיא לא נדרה אין קבר שהיא לא פקדה אין מקובל שהיא לא פגשה וכלום הבטן שלה חרבה

היא עוצמת את העיניים ורואה אותם שני בנים ובת בלונדינים והם יפים מחייכים מטושטשים כמו באגדות במציאות

היא הולכת ברחוב לכולן כל כך קל הולכות עגולות לא מבינות את הפלא שניטע בהן כמובן מאליו ונבט בה אין

די ברמז די בחיבוק מרוחק די במבט בכדי לפוצצה אפילו מעיין הדמעות כבר יבש

ואין טיפול ואין שאיבה ואין הזרקה ואין הורמון ואין שחלה ואין רופא ואין כאב שהיא לא חוותה וכוחות לה כבר אין

היא מתבוננת במראה רואה את השברים המצרפיים שמחוברים ברוק ונייר דבק והיא ריקה כמו קנה קש חלולה

היא מרגישה את המבטים כאילו היו חצים של אור וכבר לא כורסת על בוראה שלא נתן בה את כח בריאת החיים

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ; וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ;

— ספר בראשית, פרק י"ז, פסוקים ט"ו-ט"ז