חמישים גוונים של כסוף

מה הסיכוי שהיא תבין אתה שואל את עצמך חדר מינימליסטי עם שולחן וכיסא שחסר לו גלגל היא מראיינת אותך לאחד התפקידים הכי חשובים בחברה

באת עם מכופתרת למדת הכל על החברה על השוק על המוצר והצוות היא עם אודם בצבע בורדו ג׳ינס שקטן עליה בשתי מידות וציפורניים מצויירות

אין לה מושג בהייטק אבל היא שומרת הסף היא מלאה בעצמה ואתה מרגיש את הזיעה זוחלת לך על הגב

היא בערך בגיל של הבת הכיסוי של הטלפון אופן ליפוף השיער והמסטיק המעצבן מסביר את הדיבור הילדותי ואת השימוש המוגזם במילה ״כאילו״

היא מספרת בהתלהבות על התרבות האירגונית על המוצר המדהים אתה מהר מאוד מבין שאין לה מושג על מה היא מדברת ושאין לה שום דרך שבעולם לדעת אם אתה מתאים

היא מנסה למצוא קורלציות בין מסמך הדרישות מהפיתוח לבין ה C.V שלך וההתלהבות שלה ממה שאתה מספר והעיניים הגדולות שהיא פוערת מזכירים את ההתלהבות של סבתא שלך שמבינה כלום ממה שאתה מספר

פתאום באמצע הראיון היא תבקש סליחה כי מייל מאוד חשוב הגיע ומזווית העין אתה תראה שהיא מטפלת בהזמנה מזארה והמסטיק לא מפסיק לטחון

ואתה כבר מבין שהיא הולכת לשלוח אותך לאיזה חברת אבחון עם מיליון שאלות ותרגילים קבוצתיים ושאלונים אישים ומראיינים הזויים שתקועים באיזה חור באזור התעשיה של רמלה

ויעברו כמה שבועות והיא תפגש אותך שוב עם חולצה חדשה מזארה בכדי שבסוף התהליך היא תקרא למישהו מהפיתוח שאחרי שיחה של שלוש דקות יבקש ממך לצאת לרגע מהחדר

בכדי לצרוח עליה שאם היא לא סוגרת איתך עוד סוף היום שתארוז...

“עבודה מפחדת מבעל מקצוע״ סבא כושי