חמש בבוקר

חמש וחצי בבוקר

השמש מתחילה להתעורר

המוח מסרב להמשיך לישון

הגוף בשלו

התנגשות טקטונית

בשקט בשקט

מתקלף מהמיטה

ונוזל לרכב בדרכי למאפיה

לחמניות פינוק לאוצרות שלי

מלפנים מיניבוס מאולתר וחבוט

שמעשן כבד את מנועו

רמזור אחד מאוחר יותר

הוא פולט מקרבו

עובדים פלסטינים

בזרם שאינו פוסק

כמו עכבישה שנושאת על גבה

עשרות עכבישונים מיניטורים

הם מצטרפים למתקהלים בצומת

איש איש וצרורו

תמיד תהיתי איך אפשר

לתמצת חיים שלמים לתוך שקית

פיתה, קופסת טונה ושמנת חמוצה

טנדר של קבלן פיראטי עוצר

הפועלים הצעירים עטים עליו בייאוש

סוג של סלקציה הפוכה

דחיפות מיוזעות

משחררות יצרים קדומים

של הישרדות

הוותיקים יושבים בצד

על גל של אבנים נטושות

מתחת לברוש יבש ומחורר

מעשנים סיגריות זולות

וממתינים באדישות

הם כבר לא בנויים למאבק הזה

אין מוטיבציה גדולה

מילדים רעבים

ואין גבול לאנשים רעים

שיודעים לנצל את זה

וזה צובט בלב

מכוון את זרם המזגן

מהכפתורים הקטנים של ההגה

מקרר בעדינות

את מושבי העור והמצפון

החלון שחוצץ

חושף פער של עולמות שלמים

סקיני אמר פעם

שפונוגרפיה היא פונקציה של גאוגרפיה

וכנראה שסבל ומחסור

הם פונקציה של זמן ומיקום

פעם למעלה ופעם למטה

נכנס לבית שעדיין ישן

בתוך השקית לחמניות חמות וטריות

ואוסף של מבטים כבויים

שנצרבו לי בלב ובנפש

ולאושר שבחלקי

מצטרפת תובנה

של שבירות

“אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ” (מסכת אבות ד ,א)